כן, סוכר משמין אך לא, לא בגלל הקלוריות

 השמנה היא עניין של עודף קלוריות פנימה על קלוריות החוצה, ככה אומרים המומחים. אבל הקביעה הזאת לא עוזרת להוריד משקל כי אם המסקנה היא שהאדם צריך לאכול פחות ממה שהוא רוצה לאכול אין סיכוי שהיא תיושם בטווח הארוך. אף אדם לא ימשיך לרעוב במשך שנים רק כדי לא להשמין. השאלה הנכונה היא מה גורם לעודף הזה? מדוע אנחנו מכניסים כמות גבוהה יותר של קלוריות לגוף מזו שאנחנו מוציאים לקיום היומיומי?

מבחינה אבולוציונית היה חשוב מאוד לאדם להיות במשקל "נכון".

מצד אחד השומן מהווה את מאגר האנרגיה העיקרי בגוף לצרכי חירום, כאשר הלקט והצייד מוגבלים. אדם ממוצע, לא שמן (20% שומן), מאחסן בגופו כ-130,000 קלוריות בצורת שומן. זה מספיק לדי הרבה ימים של הישרדות בתנאים של מחסור.

מצד שני אדם שמן מתנועע ביתר קושי, עובדה שעלולה לפגוע ביכולתו לצוד וללקט.

לכן מנגנון הברירה הטבעית דאג לכך ששרדו רק אלה שגופם היה בעל יכולת להיות תמיד במשקל הנכון. אגב זו לא תופעה יוצאת דופן בגוף. גם חום הגוף צריך להיות מיוצב ברמה מסוימת וכך עוד מאות אלמנטים אחרים בגוף.

לצורך העניין צויד הגוף בהורמונים של רעב ובהורמונים של שובע. ניקח לדוגמה את הורמון השובע – לפטין: תאי השומן מייצרים לפטין כאשר הם מתמלאים. במוח מתורגמת עליה ברמת הלפטין לתחושת שובע.

עכשיו לעניין הסוכר וההשמנה. אכן בסוכר יש הרבה קלוריות אך השפעתו על השמנה, מסתבר, מתבטאת גם ברמה ההורמונלית. בקיצור – סוכר, או יותר נכון מרכיב הפרוקטוזה בסוכר, גורם למוח לאבד רגישות ללפטין. הגוף שולח לפטין למוח אך המוח לא "שומע" וכך לא נוצרת תחושת השובע.

מחקרים מראים שאם אוכלים את מרכיב הגלוקוזה בלבד מתוך הסוכר (סוכר מורכב משני סוכרים – גלוקוזה ופרוקטוזה) תחושת הרעב יורדת אך לא כך הדבר אם אוכלים פרוקטוזה בלבד או סוכר רגיל.

העובדה שפרוקטוזה לא משקיטה רעב היא קריטית בחשיבותה לחיות האוכלות פירות. פירות (המכילים פרוקטוזה) זמינים בעיקר בסוף הקיץ. זוהי תקופה בה החיות מכינות עצמם לחורף על ידי צבירת שומן. התכונה הזו של מניעת שובע שהפירות מספקים על ידי הפרוקטוזה מאפשרת לחיות לאכול ולאכול ולצבור שומן.

לנו, שיכולים לצבור את השומן במקרר או במחסני החקלאים, יכולתה המופלאה של הפרוקטוזה לדכא שובע גורמת רק צרות – השמנת יתר למשל.

הפתרון הכי טוב הוא כמובן לא להתקרב לסוכר מכל סוג ובכל מקום שהוא אך אם להיות ראליים הגזירה הזו לא קלה. למי שעדיין רוצים מתוק טבעי ולא מזיק אני מציע לעבור לצריכת סוכר ענבים המכיל רק גלוקוזה. לא יודע למה קוראים לו כך למרות שבענבים יש הרבה פרוקטוזה אבל זה שמו והוא מיועד לכאורה לתינוקות. למה לא נותנים לתינוקות סוכר רגיל המכיל פרוקטוזה? אולי כי עיכול פרוקטוזה מטיל עול כבד על הכבד. 

הערה: לטובת הקיצור הפוסט הזה לא מדבר על נזקים אחרים לגוף מצריכת פרוקטוזה וכן לא על גורמים אחרים להשמנה אבל יש מאלה וגם מאלה.

שנהיה בריאים

מיקי

מקורות:

http://www.sciencedaily.com/releases/2009/03/090325091811.htm

האם דיאטה של דארווין בדרך להפוך למיינסטרים?

מתי אתה יודע שלטרנד איזוטרי כמו תזונה אבולוציונית יש פוטנציאל להיות מיינסטרים? כאשר חברות מסחריות גדולות מתחילות לרחרח סביבו.

כן כן לתזונה האבולוציונית יש סיכוי להפוך למיינסטרים די מהר יחסית, אולי אפילו תוך מספר שנים.

חברת יונילבר (מבחר מותגים בתמונה למעלה) היא חברת ענק. לפי הדו"ח השנתי שלה 2 מיליארד אנשים צורכים את המוצרים שלה בעולם. תקציב המחקר ופיתוח שלה הוא כ-1.5 מיליארד דולר.

מאמר באתר הבי.בי.סי מספר לנו שיוניליבר מינתה את ד"ר מרק ברי כמנהל מחקר לפרוייקט התזונה האבולוציונית והוא מצידו כינס מדענים ממספר תחומים כמו גנטיקה אבולוציונית, אנתרופולוגיה, תזונה ובוטניקה כדי ללמוד מה הייתה הדיאטה האבולוציונית כדי "לקבל השראה מתקופה זו" כפי שאומר ד"ר ברי.

סה"כ זו התפתחות חיובית ביותר. אם השיקול הגנטי אבולוציוני יהפוך למרכזי בתזונה כולנו רק נרוויח מכך. ואחרי הכל, למרות היתרון של שימוש בחומרי גלם מקומיים אורגניים ובישול ביתי המציאות היא שדיאטת דארווין להמונים פירושו בהכרח תיעוש של לפחות חלק מתהליך ההכנה של המזון ולחברות כמו יוניליבר יש את היכולת לייצר ולשווק גם את המזון וגם את העיקרון האבולוציוני בהיקף שיהיה בעל משמעות עצומה לבריאות הציבור.

מצד שני, ברמה של הסקת מסקנות מפרטי הפעילות שלהם לגבי התזונה הפרטית שלנו אנו צריך להיות קשובים לאפשרות של קיום אינטרסים מסחריים המדריכים את התבטאויותיהם של אנשי החברות האלה. צריך לקחת בחשבון שאת רוב הכסף עושות חברות המזון המעובד מלקיחת חומרי גלם זולים, בד"כ מהצומח, עיבודם ומכירתם במחיר גבוה יותר.  יוניליבר למשל קונה שמן סויה והופכת אותו (בתוספת מעט ביצים) למיונז בשם המותג הילמן ומוכרת אותו במחיר כפול מעלויותיה. לכן לא צריך להתפלא כשד"ר ברי אומר:

"המאפיין העיקרי של הדיאטה של תקופת האבן היה המגוון העצום של צמחים. היום אנחנו מצליחים בקושי לאכול חמש מנות של ירקות ופירות ביום. הם אכלו 20-25 מאכלים מבוססי צמחים ביום".

זהו, רבותי, קישקוש בלבוש. מעניין מי מהמומחים שהוא כינס אמר לו את זה. אני מהמר שאף אחד. פרופ' לורן קרדין, המומחה מס' 1 לנושא תזונה אבולוציונית, פרסם מאמר בשנת 2002 שהראה שהדיאטה של ציידים לקטים בני זמננו מורכבת בממוצע מ-65% מזון מן החי. בכל מקום התמונה חוזרת על עצמה. רק אי זמינות של מזון מן החי מביאה לצריכה גבוהה של מזון מן הצומח. טים ווייט, החוקר שגילה וחקר את אתר בורי-הרטו באתיופיה, האתר הקדום ביותר של ההומו סאפיינס, המין שלנו, הגיע למסקנה שמזונם העיקרי היה.......היפופוטמים! נראה לי שאחרי שאתה גומר לאכול היפופוטם נשאר לך מעט מאוד מקום ל- 20-25 מאכלים מבוססי צמחים. במחשבה שנייה גם אם לא מצאת היפופוטם באותו יום 20-25 סוגי צמחים היו מביאים לך כאב בטן כזה שלא היית יכול לצאת לצוד היפופוטם גם למחרת.

מבחינה ארכיאולוגית אתרים שבהם נתגלה מגוון גבוהה של צמחייה הם צעירים יחסית (למשל אוהלו שלשפת הכינרת לפני 30,000 שנה). לדעת חלק מהארכיאולוגים (Flannery מוביל את התיאוריה הזו) דווקא מגוון גדול של צמחים מעיד על מצב של מחסור. חיות בטבע בדרך כלל אינם צורכות מגוון גדול של צמחים או בעלי חיים אחרים. הסתגלות לרעלים היא תנאי הכרחי לצריכה של צמחים – נסו לאכול תפוח אדמה ללא בישול – כך שחיות מסגלות יכולת נטרול רק למגוון מצומצם ולכן כשמוצאים מגוון גדול סימן שהן היו בלחץ.

יש לנו מערכת עיכול (מעיים, קיבה) הדומה לזו של טורפים. אין בה מקום לעיבוד של כמות גדולה של מזון צמחי שניתן למצוא בזמינות גבוהה בטבע ושניתן לאוכלו ללא הכנה מדוקדקת כמו טחינה השריה ובישול.  ואכן לא נמצאו כלים לביצוע פעולות כאלה עד לתקופות מאוחרות מאוד, חסרות השפעה מהותית על האבולוציה שלנו.

אולי את התשובה למה ששמע ד"ר ברי מיועציו ניתן לדלות מהציטוט במאמר של פרופסור סימונדס הבוטניקאית – "אנחנו צריכים להקטין את תלותנו בסוכר מזוקק ובדיאטה עתירת פחמימות ולהחליפה בכמה מהפריטים שאבדו לנו".

החזירו את ההיפופוטמים לתפריט! זה מה שאני אומר.

שנהיה בריאים

מיקי

מקורות:

המאמר באתר הבי.בי.סי

המאמר של פרופ' קורדין על תכולת מזון מן החי בדיאטה של ציידים לקטים בני זמננו

רשימת מאמרים של פרופ' קורדין עם הפניות

מגיפת ההשמנה בארה"ב הגיעה גם לכלבים ולחתולים – יש איזה לקח?

לפעמים הדברים העצובים כל כך מצחיקים שחייבים להישאר בטון העליז למרות שחיי כלבים וחתולים על כף המאזניים.

ביאהו אתמול התפרסמה ידיעה שמגפת ההשמנה מאיימת כעת גם על כלבים וחתולים. "השמנת יתר של חיות בית היא נושא בריאותי רציני ביותר בימים אלה אומרים מומחים –  כמחצית מחיות המחמד של האומה (האמריקאית), כ-90 מיליון חתולים וכלבים מכופפים את המשקל לכיוון הלא נכון לפי האגודה למניעת השמנת יתר של כלבים". הנה, הם אפילו הקימו אגודה לצורך העניין. החוק להגנת זכויות הכלב השמן נמצא כבר בהכנה והלובי בקונגרס של הכלבים פועל המרץ.

"כווטרינר במשך 20 שנה לא ראיתי מעולם כל כך הרבה חיות מחמד שמנות אומר ארני וורד מחבר הספר  Chow Hounds: Why Our Dogs Are Getting Fatter".

המאמר טוען שכמו בני אדם גם כלבים נמצאים היום בסכנה לפתח סוכרת, מחלות לב וכליות, לחץ דם גבוה וסוגים רבים של סרטן.

וכאן בא הקטע העצוב והמבדח באמת: "צמצום חטיפים עתירי קלוריות – במיוחד אלה המלאים בשומן וסוכר – הם הצעד הראשון הקל ביותר כדי לעזור לחיית המחמד להשיל חלק ממשקלה העודף. אם אתה חייב לתת להם חטיף בחר באלטרנטיבה בריאה, דלת קלוריות כמו גזרים גמדיים (אני נחנק מצחוק), ברוקולי וסלרי (גמור, לא יכול יותר) ...."

עכשיו אני מבין מה קורה כאן – הכלבים משמינים מרוב דיכאון! אם וטרינרים אומרים לבעליהם להאכיל אותם ברוקולי וגזר גמדי במקום שומן ובשר מאין יבוא עזרם?

מה קורה לווטרינרים (וגם לרופאים)? הם לא שמעו על דארווין? על אבולוציה? מתי באבולוציה של הכלבים הם ניזונו מברוקולי? כלבי בר וזאבים אוכלים בטבע גזר גמדי?

שמעו לי, או יותר נכון לדארווין, תנו להם את המזון עליו הם עוצבו גנטית – בשר ושומן – והם יהיו בריאים ושמחים. לא סרטן, לא מחלות לב ולא נעליים.

אם תמשיכו לתת להם אקסלוסיבית את מזון הכלבים המעובד הכולל סוכרים, חיטה, אורז, סויה ודומיהם אל תתפלאו אם הם יהיו חולים ושמנים.

ויש גם כושר גופני. אצל בני אדם הוכח שכושר גופני אינו גורם להרזיה. רצים ואוכלים כדי להשלים את האנרגיה שהוצאנו בריצה. הווטרינר הנ"ל ממליץ על כושר גופני וזה ודאי בריא כמו שזה בריא לנו – בריא – אך לא מרזה.

בהזדמנות זאת אני רוצה להצביע על הבעייתיות של המנהג להריץ כלבים למרחקים ארוכים. אני הולך על חוף הים ורואה כלבים משתרכים, חצי מתים, הרחק מאחורי בעליהם הרצים. גם כאן צריך ללמוד מהטבע. רוב הכלבים אינם בנויים לריצה ארוכה. לנו אין פרווה ומספר בלוטות ההזעה שלנו הוא הגדול ביותר בעולם החי כל זאת כדי לאפשר קירור של הגוף בזמן מאמץ גופני מתמשך. לא כך הכלב. יש לו פרווה שהיא בדרך כלל לא דקה. את הקירור הוא מבצע דרך הנשימות אך זוהי מערכת בעלת קיבולת קירור מוגבלת. לבריאותו, הכלב כנראה לא זקוק ליותר מכמה ריצות קצרות טווח ביום ובטח שאינו זקוק לריצה אחרי האופניים למרחקים של קילומטרים. רחמים!

תנו לחיות לחיות – קרוב ככל האפשר לתנאי החיים של קרוביהם בטבע.

ואותו כנ"ל לגבינו.


ולבסוף למי שקשה להאמין שאדם יכול להתיש כלב הנה סרטון על ציד בסגנון התשה על ידי בן שבט הסאן בנמיביה. הקודו פשוט נופל ומת לאחר שעות של מרדף.

שנהיה בריאים

מיקי

מניעה מחלות אוטואימוניות על ידי תזונה אבולוציונית

בפוסט הקודם כתבתי על ההתפרצות המדהימה של המחלות האוטואימוניות בעשרות השנים האחרונות כאשר כיום שכיחותן (24.5 מיליון איש בארה"ב) עולה על זו של מחלות לב. בפוסט הזה מובאת תיאוריה המסבירה את העליה הפנומנלית הזו בשכיחות בתזונה הלקויה שמעודדת פירמידת המזון.
בוויקיפדיה אפשר למצוא רשימה של 178 מחלות שונות המאושרות או חשודות כמחלות אוטואימוניות. 45 מתוכן מאושרות כמחלות אוטואימוניות על ידי מי שמאשר דברים כאלה. בין המאושרות אפשר למצוא טרשת נפוצה, סוכרת מסוג 1 (ויש גם סוג 1.5 שלא מצוין שם), קרוהן, מעי רגיז, צליאק, לופוס, השימוטו (בלוטת התירואיד), צהבת אוטואימונית, פיברומלגיה, פסוריאזיס וכאמור עוד רבות אחרות.

מחלה אוטואימונית מתרחשת כאשר המערכת החיסונית מזהה רקמה או איבר שלנו בטעות כגוף זר שיש להתקיף אותו. הפרעות התפקוד של אותו איבר הופכות לסימפטומים של המחלה.

איך מתרחשת הטמעת הטעות במערכת החיסונית ובמה היא קשורה לתזונה? לפרופסור לורן קרדיין יש היפותזה על כך, מחוזקת במחקרים ובהגיון אבולוציוני.

פרופסור קורדיין הוא מחשובי החוקרים בתחום התזונה האבולוציונית וההשפעות של הסטייה ממנה על בריאותנו. ב-2002 הוא כתב ספר בשם PaleoDiet המהווה את הבסיס למספר ספרים שבאו לאחריו. האתר שלו נמצא כאן והשיחה שלו, המסוכמת בפוסט זה נמצאת כאן

סופו של התהליך כפי שהוא מובן היום הוא שחלבון זר או חלקי חלבון (פפטידים) הנמצאים בדם (שלא כמתוכנן) גורמים לגוף ליצור נוגדנים. מסיבה כלשהי אותם נוגדנים מתחילים לתקוף גם רקמות של הגוף עצמו, הדומות במבנם הביולוגי לאותו חלבון או פפטיד שעורר את המערכת החיסונית מלכתחילה. יש לתופעה אלמנט גנטי (HLA haplotype) שהוא כנראה הקובע איזה איברים או רקמות ייתקפו על ידי המערכת החיסונית.

אך איך מוצא אותו חלבון את דרכו אל מחזור הדם? כי זאת יש לדעת – חלבונים זרים אינם אמורים להגיע בצורתם המקורית ממערכת העיכול למערכת הדם. המערכת החיסונית נבנתה לזהות פתוגנים על ידי זיהוי החלבונים שלהם ואנחנו רוצים שתטפל רק בפתוגנים. מערכת העיכול אמורה להיות סגורה הרמטית למחזור הדם ולהרשות מעבר רק לחומרים לאחר פירוקם בקיבה לגורמים – סוכר, שומן, חומצות אמינו (שנכנסו כחלבונים ופורקו).

על אחת הדרכים שבהן יכולים חלבונים לעקוף את המחסום הטבעי כתבתי בפוסט הזה. חומר שנתגלה לפני מספר שנים בשם זונולין גורם ליצירת רווחים בין התאים המצפים את מערכת העיכול ודרך רווחים אלו חודרים החלבונים.

דרך אחרת מתאר קורדיין בשיחתו. על החלק הפנימי של מערכת העיכול יש קולטנים בשם EGFR. קולטנים אלה מיועדים לאותת לגוף כאשר נוצר נזק לקיבה ואז חומר ברוק שלנו נקשר בהם ומסמן לגוף לתקן את הנזק.

הבעיה היא שקולטנים אלה הם די פרמסיביים או בעברית קלה "נותנים בקלות". שלא כמוקבל יכולים מספר גדול של כימיקלים להיקשר אליהם וכך לעבור ממערכת העיכול למערכת הדם דרך התאים המצפים את מערכת העיכול.

אחד החומרים שקודם גורם נזק לקיבה ואז נקשר לקולטן ה-EFGR הוא WGA או בקיצור Wheat Germ Agglutinin. זהו לקטין -  רעל צמחי, הנמצא בעיקר בזרע ובקליפה של החיטה, מה שאומר שכמותו רבה יותר בלחם מחיטה מלאה. אין לבלבל את ה-WGA עם גלוטן שהוא צרה בפני עצמה. ה-WGA הזה, במקביל לקשירתו לEFGR, מדביק אליו כל מה שזז וכך נושא איתו כמו משאית חלבונים המסתובבים במערכת העיכול בדרך למערכת הדם. מכאן הדרך למחלות אוטואימוניות פתוחה כפי שתואר בתחילה.

WGA הוא, כמו לקטינים אחרים, ajuvant - מעורר את המערכת החיסונית – חומר מהסוג שבדרך כלל מוסיפים לחיסונים כדי להעלות את יעילותם. אי אפשר להשמיד WGA על יד בישול או התססה וכאמור בקמח מלא ריכוזו גבוהה פי עשר מאשר בקמח לבן. אך קמח לבן עדיין מכיל 3-4 מיליגרם של WGA לכל 100 גרם וזו כמות מספקת ליצור לא מעט נזקים.

לא נתפלא איפה ללמוד שעכברים שהוזנו בחיטה פיתחו סוכרת מסוג 1 שהיא מחלה אוטואימונית. גם עכברים שהוזנו בחלב פיתחו יותר סוכרת ככל שכמות החלב שבהם הוזנו הייתה יותר גדולה. כן, גם חלב יש חומר הנקשר ל EGFR ומתחיל את התהליך וכך גם בלבן של הביצה.

באיזה סוגי מזון יש לקטינים? דגנים, קטניות וסולניים (תפו"א, עגבניות, פלפלים, חצילים. בטטה אינה מהמשפחה).

ומה משותף לכל סוגי המזון דלעיל?

כולם לא היו כלל או לא היוו מרכיב משמעותי בתזונה שאליה הותאם גופנו במשך מיליוני שנות האבולוציה. לא מפתיע אם כן שהם מצליחים להערים על המערכת החיסונית וליצור מעל למאה מחלות שונות.

אז מה כן לאכול?

• בשר (כולל איברים פנימיים), דגים, עוף
• שומן מן החי, שמן קוקוס, שמן זית (לא יותר מידי בגלל האומגה 6), חמאה (בתנאי שאין מחלה אוטואימונית או רגישות לחלב).
• ירקות בעלות אינדקס גליקמי נמוך כמו ארטישוק, אספרגוס, סלק, ברוקולי, חסה ועלים אחרים, בצל, שום, דלעת, כרוב חמוץ, כרובית, תרד, לפת, קולרובי.
• פירות כמו אבוקדו, תותים, אוכמניות וכו, קיווי, תפוזים, לימונים, אשכוליות, זיתים (פירות בכמות מוגבלת)
• אגוזים ושקדים (רצוי מקדמיה) בכמות מוגבלת (אומגה 6)
• עשבים ותבלינים
• פיטריות
• מים, חלב קוקוס, קפה (מוגבל), תה ויין (מוגבל)
• מוצרי ביצים וחלב, אם מוכרחים, רק לאחר בדיקת רגישות.

שנהייה בריאים

מיקי

קיללת הפרעונים של פירמידת המזון

אני מת על עקומות. לעקומות יש עבר וכך יש להן תמיד סיפור לספר. אז הנה סיפור שמספרות מספר עקומות על האירועים הטרגיים הקשורים בפירמידה אחת גורלית.

ב-14 בינואר 1977 יצאה ועדת הקונגרס בראשותו של הסנטור ג'ורג' מקגוורן בפרסום בשם: "מטרות התזונה של ארצות הברית".

ההמלצות עוררו סערה של מתנגדים שאילצה את מקגוורן לפתוח מחדש את הנושא ולקיים בוועדה שמונה ישיבות נוספות על השתיים המקוריות. גם ישיבות אלה לא שינו את ההמלצות למרות שכמה מטובי חוקרי התזונה בארה"ב ובאנגליה שהופיעו בוועדה טענו שההמלצות הן טעות אחת גדולה.

ב-1980, אימץ משרד החקלאות האמריקאי את ההמלצות והחל להפיצם לאחר שמוסדות ממשל שונים כמו המוסד הלאומי לבריאות (NIH) סירבו לתת להם יד.

ראש האקדמיה הלאומית של ארה"ב למדעים באותה תקופה, מדען יהודי בשם פיליפ הנדלר שמומחיותו, במקרה, הייתה ביולוגיה של התזונה אמר  באחת מישיבות הוועדה: "באיזה זכות הממשלה הפדרלית מציעה לערב את העם האמריקאי כנבדקים בניסוי תזונתי עצום מימדים על סמך כל כך מעט עדויות מדעיות שהמלצות אלה יטיבו עמם?"

ההתנגדות לא עזרה, ההמלצות אושרו "כי מדענים יכולים לחכות לאינפורמציה מהימנה אך פוליטיקאים צריכים להחליט" וכך, תוך שימוש באיור תוצרת שבדיה דווקא, נולדה בארה"ב פירמידת המזון.

עברו שלושים שנה. בכל חמש שנים נערך תהליך של עדכון ההמלצות שהביא בסך הכל במצטבר להמלצה להגדיל את כמות הסיבים במזון (חיטה מלאה למשל) ותו לא.

אז בואו נבדוק מה מספרות העקומות. קודם כל נבדוק האם העם גילה משמעת ודבק בהמלצות?

צריכת החיטה לנפש עלתה (בכל העקומות הקו האדום הניצב מציין את שנת 1980)

צריכת ירקות לנפש עלתה (מצטער, משום מה הציר התחתון לא נראה בבלוג. הוא כן מופיע בתמונה המקורית)

צריכת הבשר האדום ירדה

צריכת חלב מלא ירדה וצריכת חלב רזה עלתה

צריכת שמנים רוויים ירדה וצריכת שמנים צמחיים עלתה

כן צריכת שמנים רוויים מן החי ירדה חדות.

לסיכום, נראה לי שהאזרחים האמריקאים יכולים לקבל ציון לא רע בצייתנות להמלצות הממשלה והתקציבים הגדולים שהופנו להחדרת ההמלצות לא הוצאו לשוא.

ועכשיו לתמורה לאגרה - לתוצאות:

התקפי לב

שיעור התקפי הלב כאבחון ראשוני עלה בשלושים שנה האחרונות פי 2.5 . כדאי גם לקחת בחשבון שמ-1987 מלווה השינוי התזונתי במסע אימים נגד כולסטרול ובעלייה מטאורית במכירות סטטינים ל-25 מיליארד דולר בשנה, הסכום הגדול ביותר שמוצא על קבוצת תרופות כלשהי. האם האפקטיביות של תרופה לא אמורה להתבטא בירידת מספר החולים? כאשר נתגלתה האנטיביוטיקה נעלמו השחפת ודלקת הריאות כגורמי מוות. מתי מכריזים על כשלון במקרה של הסטטינים? עלייה של פי 2.5 בשיעור התקפי הלב אינה מספיקה?

השמנת יתר

השמנת היתר קבלה מימדים של מגפה בארה"ב. אחוז האנשים עם השמנת יתר חמורה וחמורה מאוד (Obese, Extremely Obese) עלה מ-16% מהאוכלוסייה האמריקאית ל-40% מהאוכלוסייה. למעשה רק לרבע מהאוכלוסייה יש משקל הנחשב נורמלי. רבע מהאוכלוסייה נורמלית! 

סוכרת סוג 2

מאז פרסום פירמידת המזון עלה אחוז חולי הסוכרת מכלל האוכלוסיה פי שלושה! מה עוד אפשר לומר? באיזשהו שלב נגמרות המילים.

אבל אני חייב להשתמש במילים כדי לתאר את הקטסטרופה הנקראת "מחלות אוטואימוניות" כי לא מצאתי עקומה:

תחילה, כדי לקבל קנה מידה - 22 מליון איש באמריקה חולים במחלות עורקים ולב ו-9 מליון איש חולים בסרטן. ולעומת זאת, לפי ההערכות שהצלחתי למצוא 24.5 מיליון אמריקאים חולים כיום במחלה אוטואימונית זו או אחרת – קרוהן, לופוס, טרשת נפוצה, סוכרת מסוג 1 ועוד כמאה ביטויים שונים של אותה תופעה – הגוף נלחם נגד עצמו.

מספר חולי הסוכרת מסוג 1 בארה"ב עלה פי 5 בארבעים השנה האחרונות וגידול דומה נצפה גם בלופוס ומחלות אוטואימוניות אחרות. לכל ברור שיש גורם סביבתי (תזונה מישהו?) הגורם למגיפה.

ועקומה אחרונה שהיא תוצאה של כל העקומות שהראינו – הוצאות הבריאות לנפש בארה"ב עלו פי 3.2  (בדולרים של 2009) מ-2500$ לשנה ל-8000$ לשנה. לשם השוואה ההוצאות על מזון היו ונשארו כ-3000 דולר לשנה. כן, תושבי ארה"ב שהוציאו סכום דומה ב-1980 על מזון ועל רפואה, מוציאים כיום פי 2.5 על רפואה מאשר על מזון. הנה מה שהחלטה של פוליטיקאים יכולה לחולל.

לכל מי שעיניו בראשו ברור שדרושה רוויזיה מוחלטת בהמלצות התזונה הממשלתיות ובחשיבה שלנו לגבי מחלות. המספרים הנ"ל מהווים, בנוסף לכתם ענק על חסידי פירמידת המזון, גם עדות לכישלון הטוטאלי של הרפואה לספק בריאות לאוכלוסיה. עליה של פי 2.5  בהוצאות רפואה שתוצאתה היא עליה מטאורית בתחלואה?!

למי שקורא את הבלוג הזה בצורה סדירה התשובה ברורה – צריך להפוך את הפירמידה על ראשה. חזרה לתזונה תואמת אבולוציה. הנה הפירמידה שהייתה מתפרסמת אם צ'רלס דארווין היה עומד ברשות הוועדה במקום סנטור מקגוורן. 

למי שעדיין סומך על עצות של רופאים ודיאטנים מוסמכים בקשר לתזונה אני מגיש את הציטוט הבא של צ'רצ'יל:

"Men occasionally stumble over the truth, but most of them pick themselves up and hurry off as if nothing ever happened"

אני מקוה שלפחות לחלק מכם זה לא יקרה.

שנהיה בריאים

מיקי

מקורות: את הסיפור של פירמידת המזון ניתן למצוא בספרו של Gary Taubes שנקרא Good Calories Bad Calories ואשר סקירה שלו ערכתי באחד מהפוסטים הקודמים בקפה דהמרקר. רובם של יתר הנתונים נלקחו מאתרי אינטרנט של משרד החקלאות האמריקאי ו CDC.