יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

שינוי כיוון לגבי פחמימות - A reversal on carbs


זאת הכותרת היום במדור הבריאות בלוס אנג'לס טיימס, העתון הרביעי בתפוצתו בארה"ב. אם למישהו יש תרגום יותר מוצלח לכותרת אני מוכן לקבל.
כותרת המשנה אומרת: "שומן היה פעם השטן. כעת יותר תזונאים מכוונים אצבע מאשימה כלפי סוכר ודגנים מעובדים."

פירסום זה מצטרף לסימנים אחרים שמראים שימיה של פירמידת המזון ספורים. הנה מספר ציטוטים מהמאמר. חלקם של הציטוטים הם של מדענים שאת מחקריהם הבאתי בבלוגים השונים שלי:

"מספר גדל והולך של מדעני תזונה בכירים מאשימים עודף פחמימות – ולא שומן - בתחלואי אמריקה. הם אומרים שלצמצם פחמימות הוא המפתח לתיקון של השמנת יתר, מחלות לב, סכרת מסוג 2 ולחץ דם."
"שומן אינו הבעיה" אומר ד"ר וולטר ווילט, יו"ר המחלקה לתזונה בבית הספר של הרוורד לבריאות הציבור. "אם אמריקאים היו יכולים לצמצם משקאות מסוכרים, תפוחי אדמה, לחם לבן, פסטה, אורז לבן וחטיפים מתוקים, היינו מחסלים כמעט את כל הבעיות שיש לנו עם משקל וסוכרת ומחלות מטבוליות אחרות"

"זהו מסר מבלבל. במשך שנים האכילו אותנו את השורה שאכילת שומן תגרום לנו להיות שמנים ותוביל למחלות כרוניות. "שומן במזון היה אויב הציבור מספר 1" אומר ד"ר אדוארד זלצמן, פרופסור לתזונה ורפואה באוניברסיטת טפט. "כעת גוף גדל והולך ומשכנע של מחקרים מדעיים מכוון את האצבע אל הפחמימות במיוחד אלה המכילים קמח מעובד וסוכר."

"המסר הגדול של המדינה הזו של "הדל שומן" חזר אלינו כבומרנג" אומר ד"ר פרנק הו, פרופסור לתזונה ואפידמיולוגיה בבית הספר של הרוורד לבריאות הציבור. "דגש היתר על הפחתת השומן גרם לצריכה של פחמימות וסוכר בדיאטה שלנו להמריא. תזוזה זו כנראה קשורה לבעיות הגדולות ביותר של בריאותנו באמריקה כיום"

לאחר שהעיתון מסביר את המנגנון שדרכו גורמות הפחמימות את הנזק הנוראי לכל כך הרבה אנשים הוא מצטט את ד"ר פיני מאוניברסיטת קליפורניה דייוויס שאומר: שים אנשים אלה על דיאטת דלת פחמימות והם לא רק יורידו במשקל, מה שתמיד עוזר במקרים אלה אלא גם תמונת הדם שלהם תשתפר"
"המסר לקחת הביתה ממחקרים שנערכו" אומר העיתון "הוא שבניגוד למה שרבים מצפים – שומן במזון לא קשור ישירות לשומן בדם. להיפך, כמות הפחמימות בדיאטה נראית כתרומה המשמעותית."

"בקליניקה שלי לטיפול בהשמנת יתר, דיאטת המחדל לטיפול בהשמנת יתר וסינדרום מטבולי (לחץ דם, שומנים בדם, בעיות סוכר בדם) היא דיאטה דלת פחמימות" אומר ד"ר אריק ווסטמן, מנהל הקליניקה לסגנון חיים במרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוק וכותב משותף של הספר החדש של אטקינס. "אם אתה לוקח את הפחמימות מהשולחן כל הסמנים האלה משתפרים."

"החדשות הטובות, מוסיף ווילט הם שבהתבסס על מה שאנחנו יודעים כמעט כל אחד יכול להימנע מסוכרת מסוג 2. הימנעות מפחמימות לא בריאות הוא מרכיב חשוב בפתרון. לאלה שזה עתה אותרו הוא מוסיף, דיאטה דלת פחמימות יכולה להקל את העומס על הלבלב לפני שהוא ניזוק מידי ולשפר את המצב – להוריד או למנוע לחלוטין את הצורך באינסולין או תרופות אחרות לטיפול בסוכרת.

ל"איזון" התמונה מביא העיתון את דבריו של ד"ר רונלד קראוס שאותו הזכרתי כבר במספר פוסטים. ד"ר קראוס הוא זה שיצא, יחד עם פרנק הו המצוטט קודם במחקר שהתפרסם לאחרונה שקובע ששומן רווי אינו מסוכן לבריאות ובמחקר אחר הקובע שהבעייתיות מבחינת  סמנים בדם למחלות לב נובעים מאכילת יתר של פחמימות כך שברור מראש שדעתו לא יכולה להיות ממש הפוכה לנאמר עד כאן. אז הנה מה שאמר ד"ר קראוס (אוניברסיטת קליפורניה): "למרות שאני באופן בסיסי מסכים עם אלה המייעצים להוריד את רמת הפחמימות בתזונה אינני מסכים עם תליית כל הרע בקבוצת מזון אחת."
לאחר שאמר את זה הוא מוסיף שאלה שצורכים יותר מידי קלוריות נוטים לצרוך יותר מידי פחמימות במיוחד פחמימות מעובדות וסוכרים. "זה יכול להיות בעל תועלת עצומה להגביל פחמימות ולהחליפם בחלבונים ובשומן. אני שמח לראות כל כך הרבה אנשים בקהילה הרפואית שעולים על הרכבת. אך באופן עקרוני אני לא ממליץ על צעדים תזונתיים קיצוניים כדי לקדם בריאות.

במיעוט מזהיר (לפחות במאמר זה) מוצאת את עצמה ד"ר ג'ואן סלבין פרופסור לתזונה באוניברסיטת מיניסוטה וחברה בוועדה המייעצת להנחיות התזונה האמריקאיות לשנת 2010. היא פחות נוטה לתמוך בתנועה לצמצום כמות הפחמימות בתפריט. היא מספרת שהוועדה בחנה את התוצאות הבריאותיות של פחמימות ולא מצאה קשר בין צריכת פחמימות ועליה בסיכון למחלות.
רוב אמריקה צריכה להוריד את כמות הקלוריות ולהגדיל את כמות הפעילות. "להוריד פחמימות כמקור קלוריות זאת אסטרטגיה טובה אך לערוך רשימת חיסול של מזונות המכילים פחמימות היא ראיה קצרת טווח הנדונה להיכשל, באופן דומה לחוקי הפחתת השומן של שנות ה-80."

בסוף המאמר מוזכרים "האחרים המביטים אל ההיסטוריה והאבולוציה לקבלת תשובות. דרך אחת לשים את הדיאטה בפרספקטיבה היא לדמיין שעון בן 24 שעות. כל שעה מייצגת 100,000 שנים שבהן שהו בני האדם על פני כדור הארץ.
על שעון זה המצאת החקלאות והדגנים המעובדים יופיעו בשעה 23:54 . עד 6 דקות לפני כן, בני אדם היו ציידים לקטים, אוכלים חיות וצמחים ישירות מהאדמה. החקלאות אפשרה יצור המוני של גידולים כמו חיטה ותירס וטכנולוגית עיבוד שהופכות דגנים מלאים לקמח לבן ומייצרים סוכר לבן.

חלק, כמו פיני, יטענו שלא התפתחנו להתאים את גופנו לדיאטה של מזון מעובד וחקלאות מסיבית – ואולי איננו צריכם לנסות".

עד כאן המאמר. מבחינתי יש כאן תפנית משמעותית ביותר לא כל כך בגלל "הפללת" הפחמימות אלא בעיקר בשל טיהור שמו של השומן – סוג מזון שרובם של הקוראים חוששים ממנו והוא דווקא מתגלה במחקרים כבריא לנו במיוחד.

אך זהו רק צעד אחד וייקח עוד זמן מה עד שיהפוך נחלת הכלל. רוב המדענים האלה עדיין מדברים בכתבת המשך (על הצעדים המעשיים לצמצום פחמימות) על לחם מלא כמוצר בריאות. מדענים אחרים, שלא הובאו בכתבה המסתמכים יותר על ההיגיון האבולוציוני רואים בלחם – מלא או לא מלא – את אחד הגורמים העיקריים למחלות הציביליזציה. אכן הורדת פחמימות ברוב המקרים משמעותה הקטנת צריכת הדגנים אך עדיף היה לטפל בבעיה ישירות על ידי הימנעות מצריכת לחם מזנים מודרניים הנעשה בשיטות מודרניות ופיתוח זנים פחות רעילים וחזרה לדרכי הכנה מסורתיות המצמצמות את תכולת הגלוטן.

הכיוון נכון ואפילו בסוף הכתבה מוקדשות שתי שורות לכיוון הכי נכון, האבולוציוני. מה עוד אפשר לבקש?


שנהיה בריאים


מיקי

יום שבת, 18 בדצמבר 2010

סרטן שד הוא תוצאה של דלקת ויש תזונה מונעת דלקת


יש נטייה לחשוב שסרטן זו מחלה של מזל רע, חוץ מסרטן ריאות כמובן שכולם יודעים שהוא תוצאה של עישון.

מי שקרא את ווסטון פרייס יודע שבמקומות בהם ביקר בשנות ה-30 ואשר תושביהם ניזונו מתזונה מסורתית לא היה סרטן.
באחד מאיי הטורוס שבין פפואה לאוסטרליה הוא פגש את ד"ר נמו שסיפר לו שבמשך 13 שנות שהותו באי לא ניתח מעולם סרטן אצל אף אחד מ-4000 התושבים המקומיים אך באותה תקופה ניתח מספר עשרות מקרים מתוך כמה מאות לבנים שחיו על האי. ההבדל העיקרי בין המקומיים והלבנים היה כמובן בתזונה אבל אין סיכוי שרופאים בני הזמן המדעי שלנו יסיקו מסקנות מאנקדוטות כאלה. לכן שמחתי לגלות שיש התקדמות בגילוי הסיבה לסרטן, לפחות סרטן השד.

בכתבה שהתפרסמה לפני מספר ימים ב- Science Daily מסופר על מחקר שבו לאחר 12 שנות מחקר גילו חוקרים מג'פרסון שהסיבה לסרטן שד היא דלקת בשד. הדלקת גורמת גם להתחלת הסרטן וגם להתקדמותו.


להוריד דלקתיות דרך תזונה זה סה"כ די פשוט. פרופ' ארט איירס מתמחה בחקר דלקתיות ומכיר בקריטיות של התזונה למניעת מחלות והוא מציע (מקור באנגלית):

·         להימנע מסוכר ומעמילן (פחמימות דחוסות) ולצמצם לחם.
·         להימנע מסירופ תירס עתיר פרוקטוזה (סוכר פירות שנמצא במשקאות קלים ומוצרי מזון מעובדים)
·         לתסף עם אומגה 3 כדי לשמור על יחס גבוה של שומני אומגה 3 לאומגה 6 (פחות שמן סויה, תירס וחבריו)
·         להימנע משומני טרנס (מרגרינה, טיגון עמוק מתמשך)
·         לתסף בפרוביוטיקס ופרהביוטיקס
·         לצרוך שומן רווי כמקור העיקרי של הקלוריות (כן כן כך הפרופסור כתב)
·         לתסף 1000 מ"ג ויטמין C , 2000-5000 יח' ויטמין D (כדי להגיע לשארית של 60ng/ml ), 750 מ"ג גלוקוזאמין.
·         פעילות גופנית אנאירובית (תרגול שרירים) ואירובית, מינימיזציה של שומן גוף, שמירה על היגיינה של השן.


פשוט לא?

שנהיה בריאים

מיקי

יומן מזון




לפני כמה שבועות שאלה דניאלה ב"תגובות" מה אני אוכל. הנה פירוט של שמונה ימים, לא רצופים שבהם זכרתי לרשום. כמו כן הוספתי רישום של פעילות הספורט היומית.
סמוזי – שמים עלים ירוקים, ירקות ופירות בבלנדר יחד עם נוזל כלשהו (במקרה שלי חצי קופסה קרם קוקוס) ומערבבים עד שיוצא משקה סמיך. אפשר להוסיף מים ולדלל. בדרך כלל יוצא משקה לפעמיים.


25.11

·         3 צהובים ואחד לבן של ביצה. סלט ירקות
·         100 גר' תות שדה
·         חצי כרובית
·         לשון בקר+כרובית+בטטה
·         תפוח עץ
·         ספורט: לא זוכר


30.11.2010

·         2 חתיכות קטנות של חטיף חמניות+דלעת+פשתן
·         קפה+שמנת מתוקה
·         בשר שמן+עדשים+בטטה
·         שמנת
·         תותים+שמנת+שמנת מתוקה+ספלנדה
·         2 ביצים+3 פריכיות אורז+זיתים
·         ספורט: כלום

1.12.2010

·         קפה+שמנת מתוקה
·         1.5 חופן שקדים
·         טחול+כרובית
·         קפה
·         קציצות בשר שמן+אורז+כרובית
·         תות שדה עם שמנת
·         2 ביצים
·         ספורט: 40 דקות ריצה+הליכה

2.12.2010

·         תפוח
·         סמוזי=קרם קוקוס+חסה+עגבניה+מלפפון+פלפל
·         2 ביצים
·         2 פריכיות+חמאה
·         קצת שאריות של הקציצה והאורז מאתמול
·         גלידה סיציליאנה 2 כדורים
·         בטטה קטנה עם קצת שמנת
·         קצת שמנת לבד
·         תפוח
·         ספורט: מכשירים+משקלות

9.12.2010

·         כוס גדולה סמוזי – קרם קוקוס, עלי בייבי, פלפל, עגבנייה, מלפפון, סלק, אוכמניות,
·         מרק בטטה
·         4 לחמית ללא גלוטן עם חמאה ומלפפון
·         4 לחמית ללא גלוטן עם חמאה ומלפפון
·         כוס גדולה של שארית מהסמוזי כנ"ל
·         ספורט: כלום
הערה - זהו יום ללא חלבון. מידי פעם אני משתדל לעשות ימים כאלה לאור עדויות על הארכת חיים (בריאות) כתוצאה מהגבלת חלבון.

10.12.2010

·         ביצים - 3 צהובים ואחד לבן
·         סמוזי סלק,בייבי,פטרוזיליה, עגבנייה, אוכמניות וקרם קוקוס
·         שני שניצלים וכרובית
·         50גר' מקדמיה
·         20 גר' שקדים
·         כוס יין
·         ספורט: הליכה/ריצה בים, 40 דקות

13.12.2010

·         3 ביצים, 3 פריכיות עם חמאה וגבינה צהובה, עגבניה, בצל ירוק
·         קפה+שמנת מתוקה
·         קציצות בשר+שומן, קולורבי מבושל, סלק מבושל
·         50 גר' מקדמיה
·         20 גר' שקדים
·         בננה
·         ספורט: 20 ד' ספרינטים + משקלות סה"כ 40 דקות

14.12.2010

·         סמוזי – חסה, סלרי, פטרוזיליה, עגבניה, חצי בננה, חמוציות, אבוקדו
·         הרבה גלידה
·         סמזי – כנ"ל
·         פריכיות עם חמאה ואובוקדו
·         שמנת חמוצה
·         ערק+בירה+ טפס על בסיס נקניקים (סיור אנתרופולוגי בבר שכונתי תל אביבי)
·         ספורט: הליכה קלה בים
יום עם מעט חלבון 

זהו. די משעמם אבל ביקשו.  שאלות, אם יש, אפשר להשאיר בתגובות.

שנהיה בריאים

מיקי




יום שישי, 10 בדצמבר 2010

איך מונעים אלצהיימר?



מיד אני מפרט את השיטה אך קודם לכן בלי קצת רקע אי אפשר. אחד החשודים העיקריים בגרימת אלצהיימר הוא חלבון בשם ביטא אמלויד המתרכז בחלל הבין תאי של תאי העצב במוח. החלבון הזה הוא רעיל לתאי העצב ומונע מהם לתפקד כראוי. עד היום לא היה ברור אם הביטא אמלויד מצטבר בגלל יצור מוגבר שלו או אי מיחזור תקין שלו.
לפי מחקר שפרטים עליו התפרסמו שלשום ב- Science Daily יש לנו תשובה והתשובה הזאת מצביעה על הדרך למנוע אלצהיימר וגם מסבירה מדוע לאבות אבותינו הציידים לקטים כנראה לא יכול היה להיות אלצהיימר.

מסתבר שהצטברות הבטא אמלויד נגרמת מאי מיחזור תקין שלו בתא. לתא יש מנגנון שממחזר חלבונים שכבר אין בהם צורך. המנגנון שנקרא אוטופאגיה (Autophagy) דואג לפרק חלבונים לחומצות אמינו שמהן יכול התא (שהוא בעיקרו מתקן ליצור חלבונים) להרכיב חלבונים חדשים. כך התא מרוויח פעמיים – גם יש לו חומר גלם ליצור חלבונים וגם חלבונים שאינם נחוצים ויכולים להיות רעילים לתא ממוחזרים.
אלא שיכולת זו יורדת עם הגיל ובעיקר היא יורדת אם יש לתא זמינות גבוהה של חלבונים מן המזון שאנחנו אוכלים. בזמן מחסור בחלבונים מנגנון האוטופאגיה עובד במרץ כי התא זקוק לחומצות אמינו כחומר גלם.
אפשר אם כן לפרש את תוצאות המחקר המוזכר לעיל כמצביעות על כך שאוטופאגיה לא תקינה היא כנראה אחד הגורמים העיקריים לאלצהיימר ויש מאמרים אחרים המעלים ומחזקים השערה זו.

איך אפשר לעודד אוטופאגיה ובכך למנוע אולי אלצהיימר?

  1. בראש ובראשונה לצמצם את צריכת החלבון ועדיף בצורה של צום יומי (לא יומיומי) של חלבון לסירוגין. צום חלבון אומר בעיקר אי צריכת מוצרי בשר וקטניות ביום הצום. אסטרטגיה זו תחקה באופן מקורב ביותר את אופן צריכת החלבונים הנמצא ברקע האבולוציוני שלנו. ציידים לקטים אינם צדים כל יום ולעיתים קרובות אף לא כל יומיים. כאשר צדים אמנם אוכלים עד שמתפוצצים אך חלבונים אינם נצברים בגוף למספר ימים. לאחר שהגוף מקבל את צרכיו בחומצות אמינו הנחוצות כאבני בניין בתאים מתפרקים יתר חומצות האמינו לסוכר (גלוקוניאוג'נסיס) ואחר כך אם נשאר עודף - לשומן (ליפוג'נסיס). כך ברור שהאדם הראשוני היה חשוף לעיתים קרובות לצום חלבונים. לא היה זה צום כללי. הוא עדיין אכל כמויות מסוימות של צמחים באותם ימים שבהם לא צד אבל צום חלבונים, סביר להניח, היה עניין שבשגרה.
  2. קיימת עוד אפשרות לצמצם צריכת חלבונים והיא להמעיט באופן כללי בצריכת בשר. הדרך הראשונה שהצעתי נראית לי עדיפה כי במיוחד בימינו שבהם נעלמו הויטמינים וחומרי התזונה האחרים מהמזון הצמחי (כפי שהראיתי באחד הפוסטים) עלולה אסטרטגיה כזו לגרום לנו לחסר בחומרי תזונה חיוניים. יש גם בצורת תזונה זאת סטייה מדפוס התזונה האבולוציוני ואיני בטוח שהוא יגרום באותה יעילות לאוטופאגיה כמו צום חלבונים יומי.
  3. פעילות גופנית גורמת לאוטופאגיה במיוחד פעילות גופנית בזמן צום חלבון.
  4. קורקומין מעודד אוטופאגיה

שיטות אלה יכולות להתאים גם למחלות אחרות של המוח כמו פרקינגסון ו-ALS.

אגב, אוטופאגיה קשורה כנראה גם בהארכת חיים ויש היפותזה שהיא בעצם הגורם החיובי בהארכת חיים על ידי הגבלת קלוריות כרונית, שיטה שהוכחה כמאריכה חיים בכל יצור ביולוגי שעליו נוסתה. ניסיונות בהארכת חיים על ידי צום לסירוגין הביאו לתוצאות דומות לאלה של הגבלת קלוריות כרונית כך שלצום חלבונים סיכוי לא רע להיות קשור בהארכת חיים.

נקודה נוספת למחשבה היא שגם לאינסולין, הנוצר בעת צריכת פחמימות וחלבונים השפעה שלילית על הארכת חיים ואז מה נשאר?
לנו, שטופי המוח של פירמידת המזון יהיה קשה להאמין אבל מה שנשאר לנו הוא ....שומן! כן – שומן עד כמה שהצלחתי לברר לא מונע אוטופאגיה.

מ.ש.ל

שנהיה בריאים

מיקי

יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

איך אלוהים לא חשב על אספירין?



ממש בימים אלה התפרסם מחקר הקובע שאספירין, בנוסף לכל תכונותיו הטובות הידועות במניעת כאבים, דלקות, התקפי לב ושבץ מוחי, מקטין גם את שיעור התחלואה בסרטן.
חזקה על ממצא זה שיעביר גם את אותו החצי של האנשים שעוד לא נוטלים אספירין למחנה הנוטלים.

מי שהאבולוציה היא האלוהים שלו צריך לתהות: יש לנו עניין עם תרכובת כימית לא כל כך מסובכת שעושה כל כך הרבה דברים נפלאים אז איך זה שהיא לא נוצרה בתהליך האבולוציוני?

ובכן קודם כל מולקולה מאוד דומה לה, בעלת תכונות רפואיות דומות, כן נוצרה בטבע ואפשר למצאה בקליפת עץ הערבה ובפרחיו של צמח העוקצנית – או בשמו הלטיני Spirea ulmaria מה שמסביר את שמו של האספירין.
אבל עובדה זו רק מחזקת את התהייה. אם הטבע יודע ליצר מולקולה קרובה מאוד לאספירין למה לא ימקמה גם בגוף האדם ויצילנו באבחה אחת מרוב צרותינו ויגדיל סיכויינו לשרוד ולהתרבות בין המינים?

התשובה כמובן פשוטה במיוחד למי שקוראים את הבלוג הזה באופן קבוע. עם תזונה תואמת אבולוציה ממטבחו של דארווין לא היה צורך באספירין.

אספירין משיג את השפעתו על ידי מניעת יצור בגוף של אנזים בשם COX. שמנים מסוג אומגה 6 – שמנים מזרעים כמו סויה, תירס וכו' גורמים ליצור COX. שמנים מסוג אומגה 3 מורידים את יצור ה-COX. בעבר, כשעוד ניזונו משומנים מן החי היה היחס בין אומגה 6 ואומגה 3 במזוננו כ-1:1. כיום היחס מוערך בכ-16:1 לטובת אומגה 6.
לתהליך הסרטני דמיון רב בתחילתו לדלקת. COX הוא אנזים מעודד דלקתיות. במילים אחרות, אומגה 6 מעודדת דלקתיות ואומגה 3 היא אנטי דלקתית. אם היחס ביניהם סביר אין צורך באספירין ואנחנו יכולים לחסוך לנו את בעיות הקיבה שהוא גורם.
זו הסיבה שאלוהי האבולוציה לא מצא לנכון לסדר לנו את המולקולה המופלאה הזו.

שנהיה בריאים

מיקי

נ.ב. אגב, אפשר לכתוב פוסט דומה על סטטינים שבאחרונה מציעים כמה רופאים להכניסם למי השתיה מה גם שבניגוד לאספירין, לפי מאמר מדעי מ-2010 לא בטוח שסטטינים בכלל מקטינים תמותה

יום שלישי, 7 בדצמבר 2010

חיים ומוות ביד הדיאטה הנכונה


בריטניה זה עתה סיימה את מלחמת העולם הראשונה. הפקת לקחים מהמלחמה גילתה לבריטים שבעצם לא היה להם מושג במשך המלחמה הארוכה מהי הדיאטה האידיאלית הנחוצה כדי להחזיק את חייליהם בריאים ובכושר לחימה.
התפקיד לחקור זאת הוטל על מייג'ור גנרל סיר רוברט מקאריסון.
כאשר סיים מקאריסון את בית הספר לרפואה בהיותו בן 23 הוא הוצב באזור הודו-כוש בצפון מערב הודו (כיום פקיסטן).
מקאריסון שם לב במשך שנות שרותו שאנשי אחד מהשבטים המקומיים, ההונזה, לא חלו כמעט בכלל וחיו בדרך כלל עד לזקנה מופלגת. ההזדמנויות היחידות שהיו לו לטפל בהם היו כאשר הם נפצעו או כאשר לקו בקטראקט לעת זקנתם. ההונזה היו חקלאים שגידלו עיזים, פרות, עצי פרי וחיטה. מקאריסון תלה את בריאותם בדיאטה שלהם ולמד אותה לעומק.
כבר בתחילת דרכו סומן מקאריסון כרופא עם נטייה למחקר. הוא איבחן מחלה חדשה שמועברת על ידי זבוב החול והצליח, על ידי מחקר מקיף, לרפא את מחלת הזפקת ומחלת הקרטנת שהיו נפוצות מאוד באזורו ואף הדביק את עצמו וכמה מעובדיו במחלה כדי לאשר את דרכו לריפויה.
לאור הצלחותיו שוחרר מקאריסון מעבודה שוטפת כדי להתפנות למחקר.
כך, כאשר היה צריך, לאחר המלחמה, למנות חוקר ראשי לסוגית קשר בין תזונה ובריאות נפלה הבחירה על מקאריסון.
מקאריסון השתכן עם מעבדתו בקונור שבאזור מדרס. כוונתו הייתה לחקור באופן מדעי את הדיאטה של השבטים/עממים הבריאים של תת היבשת שאותם פגש במשך שנות עבודתו ובמשך המלחמה ולהשוות אותה לדיאטה של חלקים באוכלוסיה ההודית אשר בריאותם ירודה.
הוא בחר, מלבד בהונזה, גם בפשתונים שעל גבול הודו פקיסטן (אז הודו) ובסיקים של אזור פונג'ב. אגב הפשתונים, אלה אותם פשתונים שמהם יצאו הטליבן אלא שאז הם היו הרבה יותר ידידותיים ואף שירתו הצבא הבריטי.

כאן אני צריך לעצור לרגע את תיאור פעילותו של מקאריסון ולומר כמה מילים על הכוונה של פוסט זה. הכוונה שלי בפוסט הזה היא להתרכז בהיבט אחד של עבודתו של מקאריסון – הקשר בין מזון ומחלות. אני לא ממליץ להסיק מסקנות לגבי מזונות ספציפיים כמו לחם או פירות לפי הטקסט של הפוסט הזה כי אינני רוצה להיכנס לפרטים כמו מתי, איך ובאיזה תנאים מזונות כאלה יכולים להיות בריאים. אינפורמציה חלקית בנושא זה אפשר למצוא בפוסט אחר שלי 

ובחזרה למקאריסון ולעבודתו המדעית. מדע מסתמך על השוואה. באופן אידיאלי מחקר מדעי כרוך בשינוי של פרמטר אחד והשוואת התוצאות של השינוי. כאשר עוסקים בדיאטה של בני אדם הדבר קשה ביותר. קבוצות אנשים שונות חיות בתנאים שונים האחת מהשנייה בהרבה היבטים כמו סביבה (חום, קור, לחות, שמש, מגורים), מנהגים (טקסים, מנהגי הימנעות שונים) מצב חברתי (היררכיה, מונוגמיה פוליגמיה), פעילות גופנית (כוח, משך פעילות, חלוקתה במשך היום) ועוד כהנה וכהנה היבטים.
זו הסיבה שמקאריסון בחר להשתמש לצורך מחקריו בחולדות אלבינו. חולדות אלבינו משמשות רבות במחקרי תזונה. חולדות הן אוכלי כל ואוהבות במיוחד את כל סוגי האוכל האנושי. הן חיות קטנות ולכן זולות להאכלה, הן מתרבות בקלות בשבי ותוחלת החיים שלהם קצרה כך שאפשר לצפות בכל משך החיים שלהם.

מקאריסון התחיל את מחקרו בשאלה האם דיאטה של שבטים בריאים תיצור גם חולדות בריאות. הוא נתן להן דיאטה המבוססת על זו של השבטים הבריאים חוץ מפירות. שוב, אינני נכנס לפרטי הדיאטה כדי לא להסיט את תשומת הלב מהשאלה שעליה רוצה הפוסט לענות – האם דיאטה גורמת לבריאות ולמחלות ולאיזה היקף של תחלואה היא אחראית.
פרט צדדי מעניין הוא שלחולדות לא היו תנאים לשמירת 'כושר גופני'. הן היו כלואות בכלובים שבהם יכלו להלך בזהירות אך לא לפתח תנועה בתאוצה משמעותית. הן הוצאו כל יום לשהות בחוץ ולחשיפה לשמש.
במחקר זה נצפו 1189 חולדות מלידה ועד לגיל של 27 חודש, המקביל לגיל אדם של 55 שנה. החולדות הומתו ונותחו פוסט מורטום בכל הגילים עד ל 27 חודשים כדי לאתר מחלות שאי אפשר היה לאתרן ללא ניתוח. 1189 חולדות הוא מספר עצום יחסית למחקרים מודרניים והוא התאפשר כנראה רק בתקופה בה אפשר היה לשכור תריסרי עוזרים הודיים בפרוטות. התוצאות, במילותיו של מקאריסון היו:
" במשך שנתיים ורבע לא היה אף מקרה של מחלה ב'עולם' זה של חולדות אלבינו, אף מקרה של מוות מסיבות טבעיות באוכלוסיה הבוגרת ולמעט מספר קטן של מקרי מוות מתאונה, אף מוות של תינוקות או ילדים. גם בדיקות קליניות וגם ניתוחים שלאחר המוות של אוכלוסיה זו הראו על היעדרות ראויה לציון של מחלות."

לאחר שביסס את השקפתו שדיאטה קשורה בקשר הדוק ביותר לבריאות פנה מקאריסון לבדיקת הקשר בין מחלות לדיאטה. לצורך כך הוא לקח קבוצה כפולה בגודל, 2243 חולדות אלבינו והאכיל אותן דיאטה טיפוסית למעמדות הנמוכים של מדרס ובנגל. שוב אינני מפרט את הדיאטה כדי לא להסיט את תשומת הלב ממטרת הפוסט – להראות שדיאטה א' גורמת בריאות ודיאטה ב', בלי שום שינוי במשתנים אחרים, גורמת מחלות. חשוב לציין שמכל הבחינות האחרות, למעט הדיאטה, היה הטיפול בקבוצות זהה.
ועכשיו אני הולך לפרט את המחלות שבהן חלו החולדות בחלק הזה של הניסיון. תאמינו לי שזו עבודה לא קלה, לתרגם לעברית את שמות כל המחלות וזה נעשה משעמם יותר ויותר עם התארכות הרשימה אבל נראה לי שחשוב לצורך הדגמת התוצאות לתת את כל הפרטים.
ובכן הנה המחלות שבהן לקו חולדות האלבינו ממוינות לפי חלקי הגוף:

מחלות ריאה: דלקת ריאות, דלקת ריאות ברונכיאלית, התרחבות הסמפונות, אפיאמה – הצטברות מוגלה בריאות, דלקת עטפת הריאות, דיימת החזה.
  • מחלות האף והסינוסים: סינוסיטיס

  • מחלות האוזן: דלקת האוזן התיכונה.

  • מחלות מעברי הנשימה העליונים: גידול פוליפ בגרון

  • מחלות עיניים: דלקת הלחמית, כיב הקרנית, התרככות הקרנית, דלקת עיניים כללית

  • מחלות של דרכי העיכול: קיבה מורחבת, כיב מעיים, גידולים אפיתליים חדשים בקיבה, סרטן קיבה (בשני מקרים בלבד), דלקת התריסריון, דלקת מעיים, ניוון של מערכת העיכול, עצירת דם.

  • מחלות של דרכי השתן: דלקת מוגלתית של הכליה, התרחבות בדרכי השתן, דלקת אגן הכליה, אבנים במערכת השתן,  שופכן מורחב, אבנים בשלפוחית, דלקת שלפוחית השתן, דלקת מצפה בשלפוחית.

  • מחלות של מערכת הרבייה: דלקת של השחלות, דלקת של הרחם, מוות של עוברים ברחם, לידה מוקדמת, דימום רחמי, מיימת האשכים.

  • מחלות עור: איבוד שיער, דלקת עור, מורסות, נמק של הזנב, נמק של הרגליים, בצקת תת-עורית.

  • מחלות דם: אנמיה, אנמיה ממאירה, אנמיה בקטריאלית.

  • מחלות של בלוטת הלימפה ובלוטות אחרות: ציסטות בבלוטות של הלסת התחתונה ובלוטות הגישה בבסיס הלשון, מורסות באותם מקומות ולעיתים גם בבלוטות המפשעה, בלוטות יותרת הכליה מורחבות, ניוון בלוטת התימוס, קרום קיבה מורחב, בלוטות ברונכיאליות ולימפה.

  • מחלות של המערכת ההורמונאלית: זפקת, ולעיתים רחוקות מאוד דימום אל תוך הלבלב.

  • מחלות של מערכת העצבים: דלקת רב עצבית.

  • מחלות לב: ניוון של הלב, לעיתים גידול יתר של הלב, דלקת שריר הלב, דלקת קרום הלב, הצטברות נוזל במעטפת הלב, בצקת.

  • כללי: חולשה, תשישות, עצבנות, בעיות שיניים, עמוד שידרה סדוק, חוליות מעוותות.


  • אני מאמין שאם יש מחלה שלא קיימת פה הסיבה שהיא לא נמצאה היא שאי אפשר לאבחן אותה בראיה פשוטה (לא היה שימוש במיקרוסקופ בניתוחים שלאחר המוות) או שהזמן לא הספיק כדי לאבחנה. אבחון חלק מסוגי הסרטן למשל, ללא תלונות החולה ובמיוחד בשלבים מוקדמים יכול לחמוק מעיניו של מנתח של אחר המוות של יצור קטן כחולדה. כנ"ל לגבי בעיות נוירולוגיות במוח של חולדה שהוא קטן ביותר.

    ומה באשר לבעיות בריאות יותר "רכות" כמו מצבי רוח ודיכאון?
    בניסוי נוסף מאוחר יותר שעשה מקאריסון כשהוא בודק דיאטה טיפוסית של המעמדות הנמוכים של אנגליה, לא רק שהחולדות גדלו גרוע אלא שהם פיתחו מה שהיה נהוג לכנות באותה תקופה 'חולשת עצבים' ואף יותר מכך. במילותיו של מקאריסון: " הן היו עצבניות ונטו לנשוך את המטפלים שלהם. הם חיו בחוסר שמחה ביחד וביום הששה עשר של הניסיון הם התחילו להרוג ולאכול את החלשים יותר מבניהן."

    האם יכול להיות שהסיבה לתופעות שאיננו נוטים להגדירן כמחלות, כמו תקופנות למשל, גם הם תוצאה של דיאטה לא נכונה?

    לסיכום, יש בפנינו אם כן שתי קבוצות שיש ביניהן הבדל אחד בלבד – דיאטה. דיאטה אחת המביאה בריאות ודיאטה אחרת המביאה חולי. על דיאטה אחת לא היה אף מקרה של מחלה ועל הדיאטה השנייה רשימת מחלות ארוכה המקיפה את רוב אברי הגוף.

    עכשיו בואו ונעשה לרגע את המעבר לבני אדם. כפי שנאמר פה כמעט בכל פוסט יש בידינו דוגמאות לחברות אנושיות שבהם לא היה כל חולי ויש לנו היום חברה אנושית שאין בה כמעט אדם אחד שלא סובל מחולי ובדרך כלל מחולי כרוני.

    ומה אנחנו עושים? הקמנו מערכת מפלצתית של רופאים, מרפאות, בתי חולים, מכשירים ותרופות המתמחים בריפוי, חלקי לרוב, של כל אחת מאותן עשרות מחלות שצוינו כאן.
    האמריקאי מוציא בממוצע כ- 6000$ לשנה על בריאות ורק כ-3300$ על מזון! הישראלי מוציא "רק" 1533$ על בריאות ו-1663$ על מזון. אתם שמים לב למספרים? אני לא יודע בקשר אליכם אבל אני מתקשה להאמין למראה עיני, מתקשה לתפוס את גודל הטמטום. תושבי ארצות הברית יכלו להרשות לעצמם להגדיל את ההוצאה למזון פי שתיים כדי לקבל איכות מזון שתשמור על בריאותם ועדיין היו חוסכים כ-3400$ לשנה אם לא היו חולים. ומה לגבי איכות החיים? לכל ילד ברור שאין דינו של ריפוי מבחינת איכות חיים כדינה של מניעה.
    גם בישראל אנחנו מוציאים על בריאות, שכפי שראינו כאן היא תוצאה ישירה של מזון לא מתאים, כמעט כמו שאנו מוצאים על האוכל עצמו.

    אין לי מילים לתאר את התסכול.

    המסקנה שלי מהמחקרים של מקאריסון היא שברמה האישית, ואפילו משיקולים כלכליים פשוטים, משתלם להשקיע בלימוד התזונה הנכונה וברכישת מזון נכון. הוצאות ביטוח בריאות ממלכתי נתונות אך עובדה היא שאנו נדרשים להשלים (לפי הסטטיסטיקה) סכום המהווה כ-22% מהוצאותינו למזון על הוצאות בריאות כגון ביטוח משלים, טיפולי שיניים, דמי מרשם, דמי ביקור ורופאים פרטיים.

    אך השיקול העיקרי הוא כמובן לא כלכלי. האם יש מחיר לבריאות? אם יעשו פעם סטטיסטיקה אני בטוח שימצא שהאמרה הכי שגורה אצלנו היא "העיקר הבריאות". כולנו מבינים את זה אך מה בדיוק אנחנו עושים בשביל זה? לרוב המעשה מסתכם בהליכה לרופא. אני רק רוצה להזכיר כאן את מה שכבר כתבתי באחד הפוסטים – רופאים לא לומדים שיעור תזונה אחד והם לא מבינים בתזונה. בנוסף, לרוב הדיאטנים אין את עומק ההבנה הדרוש ואת הרצון לקרוא ולמיין מאמרים מדעיים עדכניים כדי לצבור בטחון שיאפשר להם לחרוג מפרדיגמת האנטי שומן רווי השלטת - למה אתם חושבים צריך להוציא כפול בארה"ב על ריפוי מאשר על אכילה? תוצאות הידע של הדיאטנים הרי הם מונחות לפניכם. אל תעצמו עיניים, מהם לא תבוא העזרה!
    אני מקווה שהפוסט הזה ויתר חבריו פה בבלוג ישכנעו אתכם שהשקעה בלימוד הדיאטה הבריאה וביצוע המסקנות משתלמת הרבה יותר מהליכה לרופא פרטי.

    שנהיה בריאים

    מיקי


    נ.ב. וכן, אחוז המזון מן החי בדיאטה הבריאה היה רב לאין שיעור מזה של הדיאטה המחליאה...


    יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

    כן, סוכר משמין אך לא, לא בגלל הקלוריות



     השמנה היא עניין של עודף קלוריות פנימה על קלוריות החוצה, ככה אומרים המומחים. אבל הקביעה הזאת לא עוזרת להוריד משקל כי אם המסקנה היא שהאדם צריך לאכול פחות ממה שהוא רוצה לאכול אין סיכוי שהיא תיושם בטווח הארוך. אף אדם לא ימשיך לרעוב במשך שנים רק כדי לא להשמין. השאלה הנכונה היא מה גורם לעודף הזה? מדוע אנחנו מכניסים כמות גבוהה יותר של קלוריות לגוף מזו שאנחנו מוציאים לקיום היומיומי?

    מבחינה אבולוציונית היה חשוב מאוד לאדם להיות במשקל "נכון".
    מצד אחד השומן מהווה את מאגר האנרגיה העיקרי בגוף לצרכי חירום, כאשר הלקט והצייד מוגבלים. אדם ממוצע, לא שמן (20% שומן), מאחסן בגופו כ-130,000 קלוריות בצורת שומן. זה מספיק לדי הרבה ימים של הישרדות בתנאים של מחסור.
    מצד שני אדם שמן מתנועע ביתר קושי, עובדה שעלולה לפגוע ביכולתו לצוד וללקט.
    לכן מנגנון הברירה הטבעית דאג לכך ששרדו רק אלה שגופם היה בעל יכולת להיות תמיד במשקל הנכון. אגב זו לא תופעה יוצאת דופן בגוף. גם חום הגוף צריך להיות מיוצב ברמה מסוימת וכך עוד מאות אלמנטים אחרים בגוף.
    לצורך העניין צויד הגוף בהורמונים של רעב ובהורמונים של שובע. ניקח לדוגמה את הורמון השובע – לפטין: תאי השומן מייצרים לפטין כאשר הם מתמלאים. במוח מתורגמת עליה ברמת הלפטין לתחושת שובע.

    עכשיו לעניין הסוכר וההשמנה. אכן בסוכר יש הרבה קלוריות אך השפעתו על השמנה, מסתבר, מתבטאת גם ברמה ההורמונלית. בקיצור – סוכר, או יותר נכון מרכיב הפרוקטוזה בסוכר, גורם למוח לאבד רגישות ללפטין. הגוף שולח לפטין למוח אך המוח לא "שומע" וכך לא נוצרת תחושת השובע.
    מחקרים מראים שאם אוכלים את מרכיב הגלוקוזה בלבד מתוך הסוכר (סוכר מורכב משני סוכרים – גלוקוזה ופרוקטוזה) תחושת הרעב יורדת אך לא כך הדבר אם אוכלים פרוקטוזה בלבד או סוכר רגיל.

    העובדה שפרוקטוזה לא משקיטה רעב היא קריטית בחשיבותה לחיות האוכלות פירות. פירות (המכילים פרוקטוזה) זמינים בעיקר בסוף הקיץ. זוהי תקופה בה החיות מכינות עצמם לחורף על ידי צבירת שומן. התכונה הזו של מניעת שובע שהפירות מספקים על ידי הפרוקטוזה מאפשרת לחיות לאכול ולאכול ולצבור שומן.
    לנו, שיכולים לצבור את השומן במקרר או במחסני החקלאים, יכולתה המופלאה של הפרוקטוזה לדכא שובע גורמת רק צרות – השמנת יתר למשל.

    הפתרון הכי טוב הוא כמובן לא להתקרב לסוכר מכל סוג ובכל מקום שהוא אך אם להיות ראליים הגזירה הזו לא קלה. למי שעדיין רוצים מתוק טבעי ולא מזיק אני מציע לעבור לצריכת סוכר ענבים המכיל רק גלוקוזה. לא יודע למה קוראים לו כך למרות שבענבים יש הרבה פרוקטוזה אבל זה שמו והוא מיועד לכאורה לתינוקות. למה לא נותנים לתינוקות סוכר רגיל המכיל פרוקטוזה? אולי כי עיכול פרוקטוזה מטיל עול כבד על הכבד. 

    הערה: לטובת הקיצור הפוסט הזה לא מדבר על נזקים אחרים לגוף מצריכת פרוקטוזה וכן לא על גורמים אחרים להשמנה אבל יש מאלה וגם מאלה.

    שנהיה בריאים

    מיקי

    מקורות:

    יום שני, 29 בנובמבר 2010

    האם דיאטה של דארווין בדרך להפוך למיינסטרים?




    מתי אתה יודע שלטרנד איזוטרי כמו תזונה אבולוציונית יש פוטנציאל להיות מיינסטרים? כאשר חברות מסחריות גדולות מתחילות לרחרח סביבו.
    כן כן לתזונה האבולוציונית יש סיכוי להפוך למיינסטרים די מהר יחסית, אולי אפילו תוך מספר שנים.

    חברת יונילבר (מבחר מותגים בתמונה למעלה) היא חברת ענק. לפי הדו"ח השנתי שלה 2 מיליארד אנשים צורכים את המוצרים שלה בעולם. תקציב המחקר ופיתוח שלה הוא כ-1.5 מיליארד דולר.
    מאמר באתר הבי.בי.סי מספר לנו שיוניליבר מינתה את ד"ר מרק ברי כמנהל מחקר לפרוייקט התזונה האבולוציונית והוא מצידו כינס מדענים ממספר תחומים כמו גנטיקה אבולוציונית, אנתרופולוגיה, תזונה ובוטניקה כדי ללמוד מה הייתה הדיאטה האבולוציונית כדי "לקבל השראה מתקופה זו" כפי שאומר ד"ר ברי.

    סה"כ זו התפתחות חיובית ביותר. אם השיקול הגנטי אבולוציוני יהפוך למרכזי בתזונה כולנו רק נרוויח מכך. ואחרי הכל, למרות היתרון של שימוש בחומרי גלם מקומיים אורגניים ובישול ביתי המציאות היא שדיאטת דארווין להמונים פירושו בהכרח תיעוש של לפחות חלק מתהליך ההכנה של המזון ולחברות כמו יוניליבר יש את היכולת לייצר ולשווק גם את המזון וגם את העיקרון האבולוציוני בהיקף שיהיה בעל משמעות עצומה לבריאות הציבור.

    מצד שני, ברמה של הסקת מסקנות מפרטי הפעילות שלהם לגבי התזונה הפרטית שלנו אנו צריך להיות קשובים לאפשרות של קיום אינטרסים מסחריים המדריכים את התבטאויותיהם של אנשי החברות האלה. צריך לקחת בחשבון שאת רוב הכסף עושות חברות המזון המעובד מלקיחת חומרי גלם זולים, בד"כ מהצומח, עיבודם ומכירתם במחיר גבוה יותר.  יוניליבר למשל קונה שמן סויה והופכת אותו (בתוספת מעט ביצים) למיונז בשם המותג הילמן ומוכרת אותו במחיר כפול מעלויותיה. לכן לא צריך להתפלא כשד"ר ברי אומר:
    "המאפיין העיקרי של הדיאטה של תקופת האבן היה המגוון העצום של צמחים. היום אנחנו מצליחים בקושי לאכול חמש מנות של ירקות ופירות ביום. הם אכלו 20-25 מאכלים מבוססי צמחים ביום".

    זהו, רבותי, קישקוש בלבוש. מעניין מי מהמומחים שהוא כינס אמר לו את זה. אני מהמר שאף אחד. פרופ' לורן קרדין, המומחה מס' 1 לנושא תזונה אבולוציונית, פרסם מאמר בשנת 2002 שהראה שהדיאטה של ציידים לקטים בני זמננו מורכבת בממוצע מ-65% מזון מן החי. בכל מקום התמונה חוזרת על עצמה. רק אי זמינות של מזון מן החי מביאה לצריכה גבוהה של מזון מן הצומח. טים ווייט, החוקר שגילה וחקר את אתר בורי-הרטו באתיופיה, האתר הקדום ביותר של ההומו סאפיינס, המין שלנו, הגיע למסקנה שמזונם העיקרי היה.......היפופוטמים! נראה לי שאחרי שאתה גומר לאכול היפופוטם נשאר לך מעט מאוד מקום ל- 20-25 מאכלים מבוססי צמחים. במחשבה שנייה גם אם לא מצאת היפופוטם באותו יום 20-25 סוגי צמחים היו מביאים לך כאב בטן כזה שלא היית יכול לצאת לצוד היפופוטם גם למחרת.

    מבחינה ארכיאולוגית אתרים שבהם נתגלה מגוון גבוהה של צמחייה הם צעירים יחסית (למשל אוהלו שלשפת הכינרת לפני 30,000 שנה). לדעת חלק מהארכיאולוגים (Flannery מוביל את התיאוריה הזו) דווקא מגוון גדול של צמחים מעיד על מצב של מחסור. חיות בטבע בדרך כלל אינם צורכות מגוון גדול של צמחים או בעלי חיים אחרים. הסתגלות לרעלים היא תנאי הכרחי לצריכה של צמחים – נסו לאכול תפוח אדמה ללא בישול – כך שחיות מסגלות יכולת נטרול רק למגוון מצומצם ולכן כשמוצאים מגוון גדול סימן שהן היו בלחץ.
    יש לנו מערכת עיכול (מעיים, קיבה) הדומה לזו של טורפים. אין בה מקום לעיבוד של כמות גדולה של מזון צמחי שניתן למצוא בזמינות גבוהה בטבע ושניתן לאוכלו ללא הכנה מדוקדקת כמו טחינה השריה ובישול.  ואכן לא נמצאו כלים לביצוע פעולות כאלה עד לתקופות מאוחרות מאוד, חסרות השפעה מהותית על האבולוציה שלנו.

    אולי את התשובה למה ששמע ד"ר ברי מיועציו ניתן לדלות מהציטוט במאמר של פרופסור סימונדס הבוטניקאית – "אנחנו צריכים להקטין את תלותנו בסוכר מזוקק ובדיאטה עתירת פחמימות ולהחליפה בכמה מהפריטים שאבדו לנו".
    החזירו את ההיפופוטמים לתפריט! זה מה שאני אומר.




    שנהיה בריאים

    מיקי

    מקורות:
    המאמר של פרופ' קורדין על תכולת מזון מן החי בדיאטה של ציידים לקטים בני זמננו